<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' תפילין</h1>
<h2>דף מט.</h2>
גרסי' בפרק המקבל [ב"מ ק"ה ע"ב] תניא הנושא משוי על ראשו ותפלין בראשו אם תפליו רוצצות אסור, ואם לאו מותר, ובאיזה משא אמרו במשא של ארבעת קבין. תני ר' חייא המוציא זבל על ראשו ותפלין בראשו הרי זה לא יסלקם לצדדין ולא יקשרם במתניו מפני שנוהג בהן מנהג בזיון, אבל קושרם על זרועו במקום תפלין, משום ר' שילא אמרו אפילו מטפחות שלהן אסור להניח בראש שיש בו תפלין, וכמה אמר אביי רבעא דרבעא דפומבדיתא. גרסי' בפ' אלו מציאות [ב"מ כ"ט ע"ב] אמר שמואל המוצא תפלין שם דמיהן ומניחן לאלתר והדר מכריז, וכן הלכה. גרסי' בפ' מי שמתו [ברכות כ"ג ע"א] איבעיא להו מהו שיכנס אדם בתפלין לבית הכסא קבע וישתין בהן מים, מי חיישינן שמא יפנה בהם או לא, רבינא שרי ורב אדא בר מתנה אסיר, אתו ושיילו לרבא אמר להו אסור גזרה שמא יפנה בהן. ת"ר הנכנס לבית הכסא חולץ תפליו ברחוק ד' אמות ונכנס וכשהוא יוצא מרחיק ד' אמות ומניחן, אלו דברי ב"ש, וב"ה אומרים אוחזן בידו ונכנס, ר' עקיבא אומר אוחזן בבגדו ונכנס, בבגדו ס"ד, משתלי ושדי להו, אלא אוחזן בבגדו בידו ונכנס. ולא יניחם בחורין הסמוכין לרשות הרבים, שמא נוטלין אותן עוברי דרכים ובא לידי חשד. ומעשה בתלמיד אחד שהניח תפליו בחורין הסמוכין לרשות הרבים ובאתה זונה ונטלתן ואמרה להן ראו מה נתן לי פלוני בשכרי, כיון ששמע אותו תלמיד עלה לגג ונפל ומת, באותה שעה התקינו שיהא אוחזן בידו או בבגדו ונכנס. אמר ר' מיאשא בריה דר' יהושע בן לוי משמיה דר' יהושע בן לוי הלכה גוללן כמין ספר ואוחזן בימינו כנגד לבו. אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ובלבד שלא תהא רצועה יוצאה מתחת ידו טפח. אמר רב אחא בר יעקב אמר ר' זירא ביום גוללן כמין ספר, ובלילה עושה להן כיס טפח. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן לא שנו אלא שהניחן בכלי שהוא כליין, אבל הניחן בכלי שאינו כליין אפילו פחות מטפח. ודברים שהתירו בבית הכסא קבע אסרו בבית הכסא ארעי, מאי טעמא בית הכסא קבע ליכא ניצוצות ושרי, בית הכסא ארעי איכא ניצוצות ואסיר. גרסי' בפרק כל הבשר [חולין ק"י ע"א] אמר רב יהודה חולה מעיים פטור מן התפלין. תניא [ברכות כ"ה ע"ב] בית שיש בו ספר תורה או תפלין אסור לשמש בו את המטה עד שיוציאם או עד שיניחם כלי בתוך כלי. אמר אביי לא שנו אלא בכלי שאינו כליין, אבל בכלי שהוא כליין אפילו עשרה מאני כחד מאנא דמיין. ואמר רבא גלימא עלוי קומטרא ככלי בתוך כלי דמי. ת"ר [ברכות כ"ג ע"ב] לא יאחז אדם תפלין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל, ולא ישתין בהן מים, ולא יישן בהם לא שינת קבע ולא שינת ארעי. אמר ר' ינאי תפלין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים, מאי טעמא, אביי אמר שלא יפיח בהן, ורבא אמר שלא יישן בהן. אמר ר' יצחק [ברכות כ"ג ע"ב] הנכנס לסעודת קבע חולץ תפליו ונכנס, ופליגא דר' חייא בר אבא דאמר מניחין על שולחנו, וכן הדור לו. ועד אימת, אמר רב נחמן בר יצחק עד זמן ברכה. אמר רב חסדא האי סודרא דאזמניה למיצר ביה תפלי צר ביה תפלי אסיר למיצר ביה פשיטי, [אזמניה ולא צר ביה, צר ביה ולא אזמניה שרי למיצר ביה פשיטי] מאי טעמא הזמנה לאו מילתא היא, וכן הלכה. בעא מיניה רב יוסף בריה דרב נחוניא מרב יהודה מהו שיניח אדם תפליו תחת מראשותיו, תחת מרגלותיו לא קא מבעיא לי דודאי אסור, משום דבזיון הוא, אלא כי קא מיבעיא לי תחת מראשותיו מאי, א"ל הכי אמר שמואל מותר, ואפילו אשתו עמו, וכן הלכתא, מאי טעמא נטרונהו עדיף. והיכן מניחן, אמר ר' ירמיה מניחן בין כר לכסת שלא כנגד ראשו. אמר רב המנונא בריה דרב יוסף יומא חד הוה קאימנא קמיה דרבא ואמר לי זול אייתי לי תפלי, ואתאי ואשכחתינהו בין כר לכסת שלא כנגד ראשו, וידענא דהאי יומא יום טבילה הוה ולאגמורן הלכה למעשה הוא דבעא. אמר ר' חנינא אני ראיתי את רבי שתלה תפליו. מיתבי התולה תפליו יתלו חייו, דורשי חמורות אמרו והיו חייך תלואים לך מנגד זה התולה תפליו. ומסקנא דרבי כי תלה בכיסיהו תלה, אבל תפלין גופייהו אסור לתלות בין ברצועה בין בקציצה.
<h2>דף קח.</h2>
גרסי' בפרק שמונה שרצים ת"ר כותבין תפלין על גבי עור בהמה טהורה ועל גבי עור חיה טהורה ועל גבי נבלות וטרפות שלהן, ונכרכות בשערן ונתפרות בגידן, והלכה למשה מסיני שהתפלין נכרכות בשערן ונתפרות בגידן, אבל אין כותבין לא על גבי עור בהמה [טמאה] ולא על גבי עור חיה טמאה, ואין צריך לומר נבלות וטרפות שלהן, ואין נכרכות בשערן ואין נתפרות בגידן.
הלין מלי דאיכא בגמרא, ואיכא מילי אחרניתא מהלכות תפלין דאמרי ליה משמיה דרבא וליתנהו בגמרא, ואיתמר דאיתנהו בשמושא רבה דגאונים ואנן לא חזי לנא, והכי אתמר התם, ארבע פרשיות הללו צריך לכתבן כסדר, כתבן שלא כסדרן הרי אלו יגנזו. אמר רבא כל אלפא ביתא דתגי עשרין וחמשה, ושבעה דמזוזה, ואלו הן עשרים וחמשה ח"ץ וס"ש[י] למע"ת בפרשת קדש, בפ"ר הז"ם א"ך דק"ח כ"ה ט"ט בפרשת כי יביאך, ושעטנ"ז ג"ץ דמזוזה. והכין פירושיהו, חית דחמץ ארבעה תאגי, ץ' חמשה תאגי. ו"ס דיבוסי תלתא תלתא תאגי. ש' דאשר חמשה. [י' דלי תלתא תאגי], למ"ע דלמען ארבעה ארבעה תאגי. ת' דתורת ג' תאגי. ב' דיביאך תלתא. פ"ר דפטר שגר ג' ג' תאגי. [הז"ם דהזכרים ג' ג' תאגי] א"ך דישאלך ד' ד' תאגי. ד' דיד ג' תאגי, ק' דהקשה ג' תאגי, ח' דלשלחנו ד' תאגי. כ"ה דידכה ג' ג' תאגי. ט"ט [דלטטפת] ה' ה' תאגי' ש"ע דשמע, ט"ט דלטטפת ולטוטפות, נ' דנפשך, ז' דמזוזות ומזוזות, ג' דדגנך, ץ' דעל הארץ. אמר רבא כל תפלי דלא בדיקי בהלין אתואתא פסולי. ובעי למכרך קמיעי בשערי דתניא ונכרכות בשערן הלכה למשה מסיני. ואמר רבא בשערי דתורא כי היכי דנדכר לעגלא ולא חאטי דכתיב המעט לנו את עון פעור. וכד כריך להו מלרע, כדאמרי' לעיל לענין מזוזה אמר ר' חלבו חזינא לרב קטינא דכריך להו מאחד כלפי שמע. ואמר רבא האי מאן דבעי למעבד תפלי מייתי אעא טבא תרין אצבעי בתרין אצבעי בעול תרין אצבעי ונאפיר ביה תלתא נפיר בשוה, ומפתח בהון כי היכי דניעול בהון קלפא והוין ארבע רישי, וסימניך ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, והוו מרובעות כדתניא [מנחות ל"ה ע"א] תפלין מרובעות הלכה למשה מסיני, ומביא קלף של בהמה טהורה ומחפה את העץ ומכניס את העור לבין הנפירות ומניחו עד שייבש ומוציא את העץ מן הקלף ונשאר בקלף בתים, ובעי דליצור בקלפא דברא צורה דשי"ן קאים, דימינא בתלתא רישא, ודשמאלא לארבעה רישי, ואמר אביי אי הוי איפכא לא הוי פסול. והדין צורתא דאעא דשמיה אמום של תפלין,"Z(8"זהו של ראש. אבל של יד דעביד ליה מעץ מרובע אורכא דידיה כחצי אורכא דאצבע הנקראת אמה, ופותיא דידיה כפותיא דאצבע. והדין צורתא דידיה."Z(9"וכל חד וחד מנח ליה כספר תורה בארונו, ובעי דלהוי הויות מלגיו וקדש ושמע אבראי. ונתפרין בגידין הלכה למשה מסיני [שבת ק"ח ע"א], אמר רב פפא ובגידי שור, ותריסר תפירי ליהוי להו לבר מדנפיק ועייל. ואמר רבא ואי הוי עשרה לא פסילי, מאי טעמא דכי שקלת מלכא ושמשא אשתיירו עשרה, ואמר רב פפא משמיה דאביי ואי הוי ארביסר שפיר דמי דכד מוספת מנשה ואפרים הוו להו ארבסר. וחייט להו בגידי, וליזדהר דלמא חייט לקמיע בהדייהו. אמר אביי האי מעברתא דתפלי הלכה למשה מסיני, וצריך שיגיע החרץ למקום התפר, ורב דימי מנהרדעא אמר כיון דמנכר תו לא צריך, פי' מעברתא מקום חרץ שבין כל ראש וראש, ובעי למעבד בין כל חדא וחדא תרי גידי מלעילא עד לתתא ולהדקינהו שפיר, כי היכי ד[לא] לתפרשו, ואינון מעברתא. ואם נפסקו שלשה חוטין בתפרן פסולין. אמר אביי האי תיתורא דתפלי הלכה למשה מסיני, פי' תיתורא רצועה עליונה של תפלה של זרוע, שלא תהא כטוטפת שאין לה אלא רצועה אחת, [אלא צריכה רצועה אחרת] כדי שתהא שתי וערב זו על זו כגשר שעל הנהר, שהגשר בלשון ארמית תיתורא, כדאמרי' בלא יחפור ואי איכא תיתורא ממטינן. ואורכא דרצועה דרישא דימינא כי היכי דנמטי עד טבורא, ודשמאלא עד חדיא, ודידא עד אצבע צרדה. וכד קטר לרצועה דרישא קטר לה כצורתא דדל"ת, וכד קטר לה לרצועה דידא קטר לה כצורתא דיו"ד.
